הודעה

הביטי מיסוי בפירוק חברה ככלי אפקטיבי לקיזוז חובות

הרעיון הכללי בהקמת חברה הוא השאת רווחים לבעליה. אולם בעסקים ישנם לא מעט מקרים בהם ניתן להיפרע מנכסי החברה (בהיבטי מיסוי) גם כאשר החלטנו לפרק אותה. כעת נשאל כיצד כל האינפורמציה הזאת יכולה לעזור לנו בעת פירוק חברה ? 

 

בעת פירוק חברה, חל סעיף 93 לפקודת מס ההכנסה התשכ"א 1961, הסעיף עוסק באופן החיוב במס של העברת הנכסים מהחברה החוצה, ומהחברה לבעלי מניותיה.

כידוע, בעת פירוק חברה, מתרחשים לכאורה שני אירועי מס: האירוע הראשון, מתרחש כאשר החברה מוכרת את כל נכסיה לבעל המניות, כאשר התמורה מחושבת לפי שווי שוק. לכל נכס מחושב רווח הון, והמס הנגזר מהחישוב משולם על ידי החברה. והאירוע השני, מתרחש כאשר בעל המניות מוכר את מניותיו בתמורה לנכסי החברה או בתמורה למזומן שקיבלה החברה עבור הנכסים שמכרה לאחר שהוכרז על הפירוק והועברו לבעל המניות. 

הפסד של חברה אחת יכול להיות הרווח של חברה אחרת 

במקרים מסוימים של פירוק חברות, בעיקר מקרים של פירוק מרצון, בעלי המניות מפרקי החברה מבקשים להשתמש בהפסדים לצרכי מס של החברה המתפרקת כנכס לכל דבר ועניין. דהיינו, בתרחיש ובו החברה פורקה בשנה X ניתן יהיה לבקש הפחתת מס בתשלום לרשויות עבור שנה Y.   

כך למשל ייתכן מצב בו חברה אחרת, תבקש לרכוש את החברה בפירוק לא לצורך הבראתה או המשך פעילותה, אלא רק לצורך שימוש בהפסדיה הצבורים לצרכי מס כמצאי לקיזוז הפסדים והפחתת חבות המס.בצורה זו בעלי המניות המקוריים יכולים לייצר רווח כספי מהמכירה והגורם הרוכש יכול להפחית את תשלום המיסים שלו בפועל. כמובן שעסקה שכל מהותה היא קיזוז הפסדים לא תאושר על ידי רשות המיסים כי אין לה טעם מסחרי מלבד הקטנת חבות המס של הגורם הרוכש זוהי למעשה עסקה מלאכותית.

יוער כי, הדרך למימוש "ההטבה" הנ"ל אינה אפשרית בכל רכישה של חברה תחת פירוק, אולם בעזרת ליווי מקצועי יעיל של עו"ד העוסק בתחום, ניתן לבצע הליך תקין ונכון המאפשר במקרים מסוימים גם ליהנות מהיבטי מיסוי וגם לקבל נכס משמעותי בדמות החברה שנמצאת בפירוק. 

נקודה חשובה נוספת ומורכבת יתר של היבטי מס בפירוק חברה הינו, אופן חישוב התמורה לבעלי המניות בזמן פירוק חברה. הגדרות החוק יצרו מצב של אי ודאות לגבי אופן חישוב התמורה לבעלי המניות בפירוק, האם החישוב צריך להיות לפי נטו הסכום לאחר תשלומי המיסים על ידי החברה עצמה או ברוטו כך שהחישוב יכלול גם את המס ששולם כבר על ידי החברה בפירוק.

סעיף 93 לפקודה המוזכר לעיל, נוגע בשיטת חישוב המס במקרי העברת נכסים מחברה בתהליכי פירוק והחוצה ממנה ומהחברה לבעלי המניות – למשל מימוש נכסים של חברה בפירוק והעברת התמורה לבעלי המניות כחלק מהליך הפירוק.

באופן עקרוני, כאשר אנו מפרקים חברה, קיימת חובה לפרט האם שווי הנכסים עוברים מהחברה לבעלי המניות לפי חישוב ברוטו או נטו. הליך פירוק שבו מועברים נכסי החברה לבעלי המניות שלה יכול להיבחן כשני אירועי מס נפרדים – מכירת נכסי החברה לבעלי המניות תוך חישוב שווי השוק וחישוב רווח ההון הרלבנטי ואירוע שני של מכירת מניות החברה, מידי בעלי המניות בתמורה לנכסים או בתמורה לכסף שהושג ממכירת נכסי החברה לגורם שלישי. במילים פשוטות יותר, בעת פירוק אנו מחויבים לפרט מה הרווחנו מהפירוק ומי קיבל את התמורה על כך. 

 

בפועל, בית המשפט בישראל קבע כי היבטי מס בפירוק חברה כי הנכסים יחושבו לפי חישוב ברוטו – לפני תשלום המס (הסכום הגבוה יותר). (ראה, ע"א 1194/03  פקיד שומה חיפה נגד אסתר מנו ואח') כך שבסופו של יום יוצא שחישוב המס הוא ברוטו – לפני תשלום המס על ידי החברה. לפי בית המשפט, מודל פעולה זה מבטיח התנהלות נכונה מבחינת מיסוי ומונע תכנוני מס פסולים. 

כלומר, במידה ובעל המניות מוכר את המניות שלו בתחילת הפירוק, לפני חישוב המס על החברה, הוא כן יהיה זכאי לקבל זיכוי במס על מס שהחברה משלמת, אולם במידה ובעל המניות מוכר את מניותיו רק אחרי שהחברה מימשה את הנכסים שלה, התמורה היא שווי הנכסים לאחר המס.

פסיקה זו נועדה למנוע הטבות במס שאינן ראויות, ותייצר הפליה בין נישומים רק בשל צורת ההתארגנות שלהם. זהו גם כר נרחב לתכנוני מס, דבר הפסול בפני עצמו.